*הסיפור הזה נכתב לפני כמעט 30, נתקלתי בו במקרה השבוע והרגשתי שאני רוצה לאורר אותו.

1.הכושי הזקן מקיש מקצב נחמד על קופסאות הריקות.
במבט שני הוא אינו כושי כלל וגם זקן לא, אבל אצבעותיו מתופפות מקצב נחמד על קופסאות הפח, ואולי גם זה לא.

2. בילדותי בניתי הר. בחצר האחורית, איפה שלא צמח דשא. אדמס הפיל את ההר, לא בכוונה. אדמס תמיד הורס מה שאחרים בונים, לא בכוונה. ההר היה בנוי מקופסאות שימורים ריקות, נקיות ומקולופות מתוויותיהם. בניתי את ההר כדי להתאמן. להתאמן לכבוש את פסגת חיי, את השיא שאליו עלי לשאוף תמיד, הצידוק לחיי.
קראתי בספר על ג'ורג' מלורי , מטפס ההרים האגדי, שכל אדם חייב שתהיה לו פסגת חיים, שיא שלקראתו הוא צריך להתאמן וגם עם לא יכבוש אותו-הדרך, ההתכוננות, היא תמצית קיומו. מלורי נהרג כשניסה לכבוש את הפסגה שלו, את האוורסט. אני בניתי הר כדי שתהיה משמעות לחיי ואדמס הרס אותו.
אדמס לא קרא את הסיפור על מלורי, אדמס לא קרא סיפורים בכלל. הוא היה מסתובב בחורשה ומדבר לעצמו.
"אני שונא אותך, אדמס" אמרתי לו אחרי שהרס את ההר. אדמס נעלב והלך. שבוע לא דיברנו, ואז הלכנו לטיטו שיכריע מי אשם ואיזה עונש מגיע לו.
טיטו ישב על כיסא המלכות שלו, אותו בנה מארגזי עץ שבורים, בחצר האחורית של ההורים שלו, ששם אין דשא בכלל. גם טיטו קרא את הספר על מלורי והחליט שתחליט חייו היא להיות מלך, מלך העולם, כדי להתאמן הוא בנה את כיסא המלכות ובכול יום אחרי הלימודים היה יושב עליו ושופט את נתיניו. אדמס היה נתינו היחיד, בינתיים. לאדמס לא היה אכפת, כל עוד יכול היה לשוטט בחורשה ולדבר לעצמו.
טיטו קבע שהפשע של אדמס חמור וראוי לעונש קשה. הוא קבע שאדמס יהיה העבד שלו לשלוש שנים.
"ומה איתי?" שאלתי.
"מה איתך?" ענה טיטו.
"מגיע לי פיצוי על הנזק של אדמס". אמרתי.
"יש לך ביטוח?" שאל טיטו. לא ידעתי מה זה ביטוח, בספר על מלורי זה לא הוזכר.
"לא." אמרתי.
"אז אין מה לעשות", טיטו משך בכתפיו. "תפקיד הרשויות הוא להעניש את הפושעים, לא לפצות את הנפגעים" אמר.
"אז מה אני אעשה?" שאלתי. "אדמס הרס את הייעוד שלי בחיים."
"זאת באמת בעיה, בן אדם בלי ייעוד, בלי שיא לשאוף אליו הוא כלום." אמר טיטו, גירד בסנטרו וסידר את הכתר מעלי תות נבולים שעל ראשו.
"אתה יודע מה?" אמר.
"מה?" שאלתי
"תהיה גם אתה עבד שלי. בן אדם בלי ייעוד יכול להיות רק עבד."
"לכמה זמן?" שאלתי.
"לתמיד," אמר טיטו. "אתה חסר תכלית."