הזעתי למרות שלא היה ממש חם, הזיעה גלשה במורד גבי ואחורי אוזני, אני כבר הייתי צריך להכיר את זה, סימנים של ניצני החרדה, הרי החרדה היא בת לוויה קרובה שלי בכול פעם שאני עומד בפני משהו שאינני יודע כיצד הוא עומד להגמר היא באה וחובקת את כתפיי; בוא, היא אומרת בוא ואשגיח עליך. זיעה קרה, … המשך לקרוא במחילת הארנב

גדלתי בקיבוץ. קיבוץ של השומר הצעיר בשנות השישים, בצפון הארץ היה; במבט לאחור; מקום מוזר לגדול בו (אז כמובן זה לא נראה לי מוזר) עד כיתה ו' לא הכרתי כמעט אנשים שגרו מחוץ לקיבוץ (איזו דודה ומשפחתה שהיינו פוגשים אחת לכמה חודשים ועוד משפחה אחת של קרובים רחוקים שהילדים שלהם היו מגיעים כל קייץ) גם … המשך לקרוא ילדות באור המסמא

עשר לירות ארץ-ישראליות, מהיכן הוא ישיג עשר לירות ארץ ישראליות? הרי אין לו לתלמיד בטיץ כל רכוש, אז כסף? ועוד עשר לירות? הנער המתולתל נאנח, לחץ באצבעו לגשר אפו את משקפיו העבים והתיישב על המיטה, ממולל  בידיו את צרור הנירות הדקים, הוא נאנח שוב וקיפל בעדינות את הניירות ודחק אותן מחתח למזרון. בחוץ החלה השמש … המשך לקרוא הרוח בצמרות (שם זמני) פרק ג'

שלום קוראי היקרים, מצורף פרק ב של הרומן. אשמח להערות. הרוח בצמרות- פארק ב' אבי מת בסוף הקיץ, בימים שהחום מעיק והאור מסנוור אבל בשעות שלפנות ערב כבר אפשר להרגיש רוח קלה בצמרות העצים ובמערב מתקבצים להם עננים חולפים שמרככים את אורה של השקיעה. אבי מת בסוף הקיץ, בשלווה, רוח קלה נשבה בצמרות האורנים בחורשה … המשך לקרוא הרוח בצמרות (שם זמני) פרק ב'

מי זה זמן רב שאני מנסה להתחיל לכתוב רומן, אחרי הרבה מחיקות אני שמח להציג את הפרק הראשון מתוכו, להנאתכם. להב הברזל הכבד פער חריץ מחייך במשטח האדמה האטום,  הטרקטור האפור נאנק על זחליו, הלהב החלוד שקע לתוך המשטח השחור, הקשה, הזחלים חרקו, עשן שחור טרטר מתוך הארובה הצרה של הD-3 תרומת הסוכנות, האיש הצעיר … המשך לקרוא הרוח בצמרות (שם זמני) פרק א'

"...מי שסבור כי המות כל-יכול מהוה בעצמו הוכחה חיה. שכל-יכול איננו. אין חיים שאינם, ולו להרף-עין (אחד בלבד) בני-אלמות. המות תמיד מאחר באותו הרף-עין." (על המוות ללא הגזמה. ויסלבה שימבורסקה מתוך סוף והתחלה. תרגום רפי וייכרט, הוצאת גוונים) לפני שבוע מת חבר טוב שלי, הסרטן הכריע אותו אחרי שמונה חודשים של מאבק. שלושה ימים לפני … המשך לקרוא על המוות ללא הגזמה…